משחק: ליא קניג, יעקב כהן, דביר בנדק.

מחזה: אלפרד יורי
תרגום: דניאל לפין
עיצוב תפאורה: פרידה שהם
עיצוב תלבושות: דליה פן
מוסיקה: שמוליק נויפלד בשיתוף עדי גולדשטיין
תאורה: מאיר אלון
הדרכת פנטומימה: יורם בוקר

בימוי: איציק ויינגרטן

הבימה התיאטרון הלאומי, 2007.

קשה לפתח ציפיות מול מחזה בורגני עבש מהסוג של "הנהג של מיס דייזי", אלא אם כן אתה בן חמישים פלוס ולא מצפה מהתיאטרון למשהו יותר מליטוף קל לפני השינה. היות והציפיות נמוכות כל-כך, נורא קל להפתיע אותי. וההפקה הנוכחית של הבימה, בבימויו של איציק ויינגרטן הפורה, בהחלט הצליחה להפתיע. נכון שהבימוי היה שמרני והמחזה ארוך כאורך הגלות, אבל ההצגה (כמה מפתיע) עדיין הצליחה לגעת עמוק. עזרו לכך עיצוב הבמה הלא עמוס והמרומז למדי של פרידה שהם, המוסיקה של שמוליק נויפלד, שהייתה כמה רמות מעל המוסיקה שאנו רגילים לשמוע בתיאטרון. אבל השיא של הערב (במקרה שלי השיא של צהריים) היה במשחק. "הנהג של מיס דייזי" הוא מסוג המחזות שקמים ונופלים על משחק, ובהפקה הנוכחית קיבלנו שלושה שחקנים בשיאם. זוהי עוצמתו של איציק ויינגרטן - היכולת להדריך שחקנים להופעות משחק בלתי נשכחות. כשזה מצליח לו (וזה לא מצליח לו תמיד) - הקהל חוגג.

ליא קניג היא דייזי נורת'אן, היהודיה הקשישה בארצות הברית שאחרי מלחמת העולם השנייה, שבנה (דביר בנדק) כופה עליה את הנהג השחור הוק קולבורן (יעקב כהן), כדי שיסיע אותה ממקום למקום. במהלך השנים, היחסים בין דייזי להוק מתפתחים מרתיעה וחשדנות לעבר אהבה ואמון. סוג של קומדיה רומנטית...

קניג עושה ב"מיס דייזי" את אחד התפקידים המרשימים שלה בשנים האחרונות. היא פחות משתוללת, פחות גונבת פוקוס, ולכן מצליחה לרגש. האופן שבו היא "מזדקנת" על הבמה לאורך שנות התרחשות המחזה - הוא מלאכת מחשבת של משחק. גם יעקב כהן מגיש תפקיד נטול מאניירות להפליא בתור הוק הנהג. הוא פשוט, חם, כריזמטי ונוגע ללב. דביר בנדק, שחקן שמרשים תמיד, הוא הדבק בין השניים. התוצאה היא מה שנהוג לקרוא לו "קונצרט של משחק". זו אינה הצגה שבאים לראות בגלל המחזה או הבימוי. זאת הצגה שרואים בשביל השחקנים המופלאים, שבהדרכת במאי רגיש, מצליחים לגעת עמוק בלב.

ציון בסולם מכונת הבידור של מרט: ****

מועדי הצגות מתוך אתר "הבמה"