רקדנים יוצרים: לילי לדין, אורן טישלר, עירד מצליח, עדייה פרשקובסקי, נחשון שטיין, קוראלי לאדאם, שירה רינות.

יצירתן של נעה דר ונטי שמיע עפר
מוסיקה מקורית: אורי פרוסט
תאורה: אסי גוטסמן
תלבושות: לימור טל

קבוצת מחול נעה דר, 2006 (נוצר במסגרת פסטיבל עכו).

בחינת היחסים בין הצופה למושא צפייתו, כלומר הבמה ומה שמתרחש עליה, היא נושא שתמיד איתגר וריתק את האמנים היוצרים בכל התחומים. נראה שבמחול הכמיהה לפרוץ את חומת הניכור שבין הקהל להתרחשות הבימתית היא חריפה במיוחד, אולי לנוכח המופשטות המובנית של חלק גדול מהמופעים. אם בתיאטרון השחקנים יכולים ברוב הפעמים לחוש בקלות יחסית האם הם מצליחים לסחוף את הקהל איתם, הודות לישירות והבלתי אמצעיות של היצירות התיאטרליות, הרי שבמחול היוצרים מרבים כנראה להתמודד עם פחד האי-הבנה בינם לבין הקהל. הנסיון "לשבור את החומה" בין הקהל לרקדנים כיכב לפני מספר שנים בצורה "רגועה" יותר ב"ממותות" של אוהד נהרין, וכעת היא זוכה להגשמה מרהיבה ונועזת במיוחד ביצירתן המשותפת של הכוראוגרפית נעה דר והאמנית הפלסטית נטי שמיע עפר.

עוצמתו הגדולה של "טטריס", שהוא ללא ספק אחד הדברים המופלאים ביותר שראיתי בשנים האחרונות, היא קודם כל בקונספט אסתטי גאוני. בעצם מדובר בעולם שנוצר יש מאין, שבו הצופים מוכוונים להעמד על שרפרפים ולהשחיל את ראשיהם לתוך חור, החושף בפניהם עולם המורכב מתוך ראשים של הצופים האחרים, כולם בתוך כלובים המגנים עליהם במידה מסויימת. בין הכלובים מתקיימים שבעת הרקדנים המופלאים של הלהקה, אשר יוצרים שורה של אטרקציות המבוססות לרוב על-ידי פלישה למרחב של הצופה, יצירת מגע בלתי אמצעי איתו, גירויים קוליים ופיזיים ומעל לכל אינטימיות חסרת תקדים בינם לבין ההתרחשות הבימתית. אחרי כשעה של מופע, הצופים משוחררים מתוך המתקן וצופים ברקדנים מתקיימים לבדם בתוך המתקן, מעליו ומתחתיו. אלא שהפעם זוהי צפייה טעונה ברגשות, עוצמתית, מרתקת.

אין מילים. "טטריס" הוא הישג אמנותי מרהיב וחד פעמי וצפיית חובה אמיתית.

ציון בסולם מכונת הבידור של מרט: *****

מועדי הצגות מתוך אתר "הבמה"